בפרוייקט מציאות מרובה, ניצבת שאלה שמזמינה דיון רב חשיבות לגבי רלוונטיות של ביצוע שימור או שחזור פיזי במציאות שבה הם יכולים להתקיים כחוויה וירטואלית. עבודת הגמר עוסקת בשימור ותיעוד דיגיטליים: בוחנת ציר זמן שבכל נקודה לאורכו התרחש משהו מסוים, ומכנסת את כל ההתרחשויות השונות למרחב אחד. כמקרה בוחן נבחר יריד המזרח, שתיק התיעוד שלו ״תורגם״ למרחב דיגיטלי המאפשר לבקר בו, להתחקות אחר עברו, ובמקביל לבחון היבטים רלוונטיים לעתידו. המרחב הווירטואלי של עבדו אף מאפשר לחוות פעולות אדריכליות שונות, ליצור מרחבים היברידיים, וסולל את הדרך ליצירת עוד ועוד מרחבים מסוג זה ללא כל הגבלה.

הפרוייקט מעלה הרבה שאלות חשובות ויוצרון דיון מאוד חשוב עבור העולם הוירטואלי והפיזי למשל, האם ולמה ומתי אנחנו חייבים לעשות שימור או שיחזור פיזי כשאנחנו יכולים לחוות את האתר באופן וירטואלי ממקום אחר?

אני מציע מערכת חופשית של מרחב חופשי ומשוחרר שהוא ההתחלה למרחבים חדשים ובלתי מוגבלים, והוא לוקח את ציר הזמן ואת כל מה שקרה באתר ושם אותו במרחב אחד , והוא לא רק לצורך דקומנתציה אלה מרחב שאפשר לחיות בו ולממש בו חזיונות ואפשר להשתמש בו ביום יום כחוויה לקהל הרחב.